כבר חודשים שאני בתהליך של רקמת חופה לזכרה של תהילה פישפדר ז'ל מטלמון.
הרבה מחשבות והתלבטויות יחד עם המשפחה וחברות. איך ומה הכי יתאים.
תהילה נפטרה מסרטן צעירה מאוד, בגיל 22, זמן שהחברות עסוקות בחתונות.
והם בחרו להנציח אותה בחופה.
העיטור נרקם לפי דוגמא שעיצבה תהילה עצמה להזמנה לחתונה של חברה. ועכשיו הוא הפך לחופה לזכרה.
"מעטה של תהילה תחת רוח כהה" חשבתי שישי ריבו המציא את המילים האלה, אבל היום הסתבר לי שהן מישעיהו סא ג: "לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר שמן ששון תחת אבל מעטה תהילה תחת רוח כהה".
כשנכנסתי הערב לביתם שבטלמון לאחר נסיעה די מייגעת וכשכבר עלו בי הרהורי חרטה
על כל הרעיון, התרגשתי מאוד למראה הבנות הרבות לתחושת הבית החמים והנעים וההורים המאירים שמאוד משתדלים לתת "פאר תחת אפר" "שמן ששון תחת אבל".
את החופה הרקומה, הבאתי איתי.
רקמת חופה –
לזכרה של תהילה פישפדר ז'ל
טלמון
והערב, הוספנו עליה, כולן יחד הרבה פנינים במשך שעתיים עמלו הנוכחות ורקמו פנינה פנינה אל החופה ועם כל פנינה נרקמו הצער, הגעגוע, התקוות, המשאלות הישועות והנחמות כולנו נושאים על גבנו מטען כלשהו של מי כבד יותר ושל מי פחות.
השאלה אם נזכור לראות את האור בתוך החושך את היש בתוך האין מעטה תהילה תחת רוח כהה… מילים כ"כ מדהימות!
אומנות, מחברת לבבות, פותחת שערים, אל המעבר, אל הנסתר אל המקום חסר המילים, מקום של צבעים וצורות, אל אלהים
אני מבקשת לתת בעולם, כסויים לקדושה מחיצות שיחברו את האדם…
אל הקודש, אל האחדות, אל האור
