אני נוהגת לקחת מידות בעצמי להכנת מפות לבמה והסטנדרים.
שאלתי מתי אפשר להיכנס?
מתי בית המדרש יהיה ריק?
או כמעט ריק?
אז מסתבר שאין זמן כזה.
אמרו לי לבוא ב2 בצהריים כשיש הפסקת אוכל ואז ממש ריק.
אכן הגעתי ב14:00. הגבאי נכנס איתי. היכל ענק, מאות בחורים ורבנים, רעש של לימוד, הרבה עם תפילין על הראש. וזה כשיש הפסקת צהריים וריק.
הרגשתי שיש שם אנרגיה מטורפת של קדושה. ושממש לא בא לי לצאת.
להיפך, בא לי לרגע לנקוט בשיטה של 'ינטל' מהסרט, להתחפש לבחור ישיבה, להניח תפילין, ולזכות גם ללמוד במקום כזה. או רק לשבת לכמה שעות. ולספוג את האוירה.
אני לאו דוקא חסידה של הר המור ויוצא לי להיכנס להרבה בתי מדרש ישיבות ובתי כנסת.
אף פעם לא הרגשתי אנרגיה כזאת גבוהה כאילו יש משם צינור ישיר שראשו
מגיע השמימה…
בקיצור, אם אצטרך לבוא לשם שוב, אני מתחפשת לבחור ישיבה ונשארת שם קצת.
אומנות, מחברת לבבות, פותחת שערים, אל המעבר, אל הנסתר אל המקום חסר המילים, מקום של צבעים וצורות, אל אלהים
אני מבקשת לתת בעולם, כסויים לקדושה מחיצות שיחברו את האדם…
אל הקודש, אל האחדות, אל האור
דרך חברון 12, בית אות המוצר הירושלמי, ירושלים · dalitfreiman@gmail.com · 052-6711099